יוסי

הסיפור שלי מתחיל בספטמבר 2010, כשתוצאות בדיקותיי היו:
PSA -4.9, גליסון- 6 (3+3). יש לציין שסבלתי שנים ממתן שתן איטי של בן דקה
לדקה וחצי, שזהו מדד לערמונית מוגדלת.במהלך החודשים שלאחר מכן ניגשתי לארבע בדיקות PSA נוספות שהצביעו על
עליה ברורה, למעט ירידה אחת באמצע .( 5.22, 4.96, 5.76, 6.16 )
למן אותו רגע החלה ריצה מסויטת לכל מומחה בתחום:
ניגשתי לתשעה רופאים בכירים שונים וקיבלתי המלצות שונות לגבי הטיפול
הנצרך: חלק מן הרופאים טען שעליי לעבור ניתוח פתוח, חלקם המליץ על הקרנות
או הקפאה , רופא בכיר אחד טען שאין לי מה לדאוג: שאני יכול להמתין שנתיים-
שלוש ובינתיים להיות במעקב פעיל,
רופאה בכירה אחת אמרה לי לגשת בדחיפות לניתוח ושאני מסכן את עצמי
בהמתנה מיותרת. חשתי בלבול נוראי לנוכח הדעות השונות , במהלך חודשים
אלה חוויתי את כל קשת הרגשות האפשרית ועברתי מאופוריה ושמחה לפקפוק
וייאוש. לאחר שהבדיקות הראו עליה עקבית ברורה ברמת הPSA ניגשתי ל -MRI.
הבדיקה הראתה שיש לי שתי נקודות בערמונית: האחת- 7 מ”מ, השנייה- 4
מ”מ. לא ניתן היה לראות בבדיקה נקודות מיקרוסקופיות.מתוצאות בדיקה זו הבנתי בוודאות שהרופאים מדשדשים באפלה בשל אי
ידיעה של מאה אחוז בתחום. כל רופא, טוב ככל שיהיה, ממליץ על השיטה בה
הוא מומחה ושאותה הוא מקדם.

החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהיות הרופא של עצמי. השלתי ממשקלי 18ק”ג (שקלתי 101 ק”ג , עובדה המקשה על המנתח ועל סיכויי ההחלמה מניתוח.) ,

במקביל שכרתי את שירותיה של סטודנטית חרוצה למטרת מחקר וקריאת כל מילה כתובה בנוגע לסרטן הערמונית: דרכי הטיפול – הקונבנציונליות,

האלטרנטיביות , זמני החלמה ואחוזי הצלחה הכוללים חזרה לתפקוד מיני מלא.

בנוסף גם רכשתי את ספרו הנפלא והמאיר של איצ’י באר, “בשיטת החתול”,
שלימד אותי שאת חלק האחריות האישית וקבלת ההחלטות עליי לעשות בעצמי, ולא לוותר!

במהלך מסע של חודשיים הגעתי למספר מסקנות:
1. בדיקות נשנות של רמת PSA למשך חצי שנה הן הכרחיות לבדיקת מגמה:

אם הPSA עולה בהתמדה והתנודתיות שלו היא יותר מ-1 בממוצע
במשך 3 חודשים- הדבר אמור להדליק נורה אדומה.

2. לאחר שנמצאו אצלי 2 נקודות ב MRI החלטתי לא לחכות שנתיים-שלוש ולהיות במעקב פעיל, שכן לא ניתן לנבא בוודאות אם וכאשר יפרוץ הסרטן את קופסית הערמונית.

3. הביופסיה טובה כמדד לבדיקת הימצאות או אי הימצאות סרטן, אך מוגבלת באי ידיעה לגבי התפשטות הסרטן. התוצאות ניתנות עפ”י
דקירות רנדומאליות. חשוב לציין שרק לאחר הניתוח יש תוצאה ברורה של מידת ההתפשטות האמיתית.

4. לולא עשיתי את בדיקת ה MRI, לא הייתי יודע מה חומרת הסרטן.

הבדיקה הרקטאלית לא הראתה את המצב במלואו. עשיתי בדיקה זו על דעת עצמי ויש תור ארוך לקבלה. יש לבצעה עם מתמר שמוחדר לפי הטבעת.

לאחר שלב ניתוח המסקנות ובדיקת האופציות שבידי הבנתי ,שאם אני חפץ בגילי(60) במערכת מינית תקינה ולא לחיות במתח נוראי שסרטן יתפשט לעצמותיי, עליי לבחור בשיטת הטיפול הטובה ביותר, בעלת אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר שקיימת כיום, לעניות דעתי: ניתוח רובוטי(דה וינצ’י) להסרת הערמונית.

אני לא רופא, אך ניתוח זה, באם מבוצע בידיים מנוסות, ממזער נזקים.
בחרתי לעבור את הניתוח אצל מומחה בארה”ב, בעל ניסיון רב בתחום: ד”ר דיוויד סמאדי.

הניתוח היה יחסית פשוט, לא סבלתי מכאבים, הייתי עם קטטר רק במשך 7 ימים, איבדתי כמות מעטה של דם וחזרתי במהרה לתפקוד מלא.

עתה, לאחר חודשיים, אני מרגיש שהתפקוד המיני במגמת עליה.

הטיפול שקיבלתי בארה”ב ע”י צוות המרפאה היה מדהים:

למן התכתובת הראשונית ועד לעזיבתי הוקפתי באנשי מקצוע שעובדים מסביב לשעון ושנתברכו בסבלנות אין קץ
ושירות מופלא.

לעולם אודה על הכבוד והמזל הרב שנפלו בחלקי להיות מנותח ע”י דוקטור סמאדי ועל טיפולה הנפלא של רוזי, מנהלת משרדו.

זה יהיה מופרך לכנות סרטן “מתנה”, אך בזכות מכה זו שניחתה עליי הבנתי שגופי אינו פח זבל, שאין לו תחליף ושעליי לשנות את אורך חיי.

עשיתי כל שינוי אפשרי לגבי תזונה, ספורט, שינה וכו’ ואני מתמיד בכך. אבקש להדגיש שאינני רופא ושכל הנאמר לעיל הוא פרי חווייתי האישית.

אין אינפורמציה זו מהווה תחליף לאבחון וטיפול רפואי מקצועי. תודתי הענקית מוענקת לאיצ’י באר היקר, שלאחר פגישתי עימו הרגשתי

מגובש וחזק יותר לגשת לניתוח.

אם עזרתי ולו במעט במתן אינפורמציה זו על מסעי האישי, אראה בכך ברכה גדולה.

ניתן לפנות אליי דרך המערכת.

יוסי.