ד”ר דיוויד סמאדי ( 43 ), יהודי ממוצא איראני שחי בא&

ד”ר דיוויד סמאדי ( 43 ), יהודי ממוצא איראני שחי בא&

כשד”ר דיוויד ב. סמאדי מדבר עלניתוחי ערמונית, עולם הדימויים שלוממש לא מתכתב עם הזירה הרפואית:”זה כמו הקומנדו הישראלי שרו־צה ללכוד את הטרוריסט המסוכן בלי שהוא יביןבכלל מה הולך איתו”. או: “זה כמו ב’משימה בלתיאפשרית’ כשטום קרוז מנסה לפרוץ לבנק. אתהמנסה לעבור בשיא השקט דרך כל מחסומי הלייזרוהאזעקות, ולהגיע לכספת”.

השבוע ינחת ד”ר סמאדי בן ה־ 43 , מנהל מחלקתרובוטיקה ואורולוג בכיר בבית החולים מאונט סיניבניו־יורק, לסיור רפואי בן שבוע בישראל. “מבחי־נתי, מאוד חשוב להגיע אליכם גם מבחינה אישיתוגם מבחינה רפואית”. בפן האישי, הוא מתכווןלסוג של סגירת מעגל: בנעוריו נאלצו הוא ואחיולעזוב את משפחתם היהודית באיראן, ערב עלייתשלטון האייתוללות, ולהגר לאנגליה ובהמשך לא־רצות־הברית. “למרות שאני חי בארצות־הברית,אני בהחלט קורא לישראל בית”, הוא אומר. והמסרהרפואי? “אני רוצה להעשיר את הידע הישראליבתחום הרובוטי. המצב אצלכם מאוד פרימיטיבי”.למה אתה מתכוון?

“הקהילה האורולוגית והטכנולוגית בישראל מאודאיכותית, אבל יש לכם רק שני רובוטים, ובתחוםהרובוטי אתם בשלבים ראשונים בלבד של עקומתהלמידה. אתה לא יכול להצהיר שאתה מנתח ברו־בוט אם לא ביצעת לפחות 500 ניתוחים. אני יכוללהגיד לך שאפילו אחרי 250-200 ניתוחים אתהלא שולט בזרועות של הרובוט במלואן. מעבר לזה,בניתוח פתוח אתה הולך מראש הערמונית לבסיס.באמצעות הרובוט אתה הולך מהבסיס לראש. הפוךלחלוטין. עכשיו תדמיין לעצמך, נגיד, מה זה ללכתפתאום ברוורס את כל הדרך מהבית לעבודה”.סמאדי כבר ביצע למעלה מ־ 3,000 ניתוחים בא־מצעות הרובוט דה־וינצ’י. הוא אחד מ־ 10 רופאיםבלבד ברחבי העולם שביצעו כמות כזו של ניתוחים.הוא מכיר היטב את הטענות נגד השיטה: “כשאתהמדבר עם מנתחים שמומחים בשיטה הפתוחה, הםאומרים, ‘אני לא אוהב ניתוחים באמצעות רובוט,כי אני אוהב לחוש את האיברים’. עשיתי מאותניתוחים פתוחים, למדתי לנתח בשיטה הלפרוס־קופית — איך לנתח בלי חתכים באמצעות כליםארוכים, ואני עושה ניתוחים באמצעות הרובוטמאז 2001 . אבל מאז 2003 האטתי מאוד את קצבהניתוחים הפתוחים. היו שבועות שבהם עשיתי ני־תוח פתוח ביום שני, ניתוח לפרוסקופי ביום רביעי,וניתוח רובוטי ביום חמישי. באיזשהו שלב זה הפךלמטרד. המטופל שעבר ניתוח רובוטי היה במצבמצוין, הלך הביתה אחרי יום אחד, ואיכות החייםשלו הייתה מדהימה. המטופל שעבר ניתוח פתוחהיה גם הוא במצב טוב, אבל היה לוקח לו יותר זמןלהתאושש, והוא היה סובל מכאבים חזקים יותרוממושכים יותר. המטופל שעבר ניתוח לפרוסקופיהיה איפשהו באמצע מבחינת קצב ההתאוששות”.

שליטה בשתן ותפקוד מיניועדיין, עם כל הדיבורים על קידמה, קיימתהטענה שניתוחי ערמונית באמצעות רובוטעלולים לגרום לאימפוטנציה ולדליפת שתן.”זו נקודה מאוד חשובה. ל־ 97% מהמנותחיםשלנו יש שליטה בדרכי השתן, ו־ 85% חוזרים לתפ־קוד מיני. בוא נשווה בין השיטות: בניתוח פתוח ישכמות גדולה של איבוד דם, חתך, כאבים. יש שימושנרחב במגע, כי אי אפשר לראות. אבל זהו ניתוחמצוין כשהוא נעשה על ידי מומחה, שמבצע הרבהניתוחים כאלה, ואני מתכוון ל־ 100 ניתוחים בשנהמינימום. אם רופא מבצע 50-30 ניתוחים בשנה, זהלא מספיק. אם אתה אורולוג כללי שעושה עיקורים,ומטפל באבנים בכליות ובדלקות בדרכי השתן, וביןכל אלה אתה משלב ניתוח פרוסטטה אחד, אפשרלהמר שהתוצאה שלך לא תהיה טובה.”בניתוח הלפרוסקופי אין חתך, אבל משתמ־שים בכלים ארוכים, וכשמוציאים את היד החו־צה מחלל הבטן יש ‘אפקט נדנדה’, יש הרבה רעדבקצה המכשיר. לכן, אם אתה לא מנתח לפרוסקופיסופר־מוכשר, לא תשיג תוצאות טובות. כל האסו־נות והסיבוכים מניתוחים לפרוסקופיים בפרוסטטהקורים כשמישהו לוקח קורס של סוף שבוע או שלשבועיים, או נוסע לארה”ב ואומר, ‘הייתי במאונטסיני והסתכלתי על ד”ר סמאדי במשך חודש’, ואזהוא חוזר ומתחיל להתאמן על חולים. כדי להיותמנתח לפרוסקופי טוב באמת, אתה צריך ללמודולהשקיע הרבה זמן. גם אורולוגים טובים לא תמידמוכשרים להיות מנתחים לפרוסקופיים טובים”.והרובוט?

“כשהופיעה הטכנולוגיה החדשה, האורולוגיםהתלהבו. למה? כי עכשיו אתה יושב בנוחות, לאצריך לעמוד יותר, למנתח נוח. יש פחות דימוםולכן זה יותר טוב מניתוח פתוח, כי אם אין דםאפשר לראות ולא צריך להשתמש במגע. אני רואהמה אני עושה ולכן אני מדויק יותר, ויש גם פחותכאב. אבל הבעיה עם ניתוחים רובוטיים היא שישהרבה מנתחים לא מנוסים. אני מאמין שהאבולוציההנכונה למנתח היא שצריך קודם לשלוט בניתוחפתוח, להכיר את הפרוסטטה, את מערכת העצביםסביבה. אז אתה משלב את הכישורים הלפרוסקו־פיים, ויש לך בסיס מאוד חזק. ולכן, כשבהמשךאתה מכניס את הטכנולוגיה, אתה נפטר מהחסרו־נות של שתי השיטות האחרות. אני, למעשה, עובדלפי העקרונות של ניתוח פתוח, רק שאני עושה אתזה באמצעות הרובוט. בהחלט עשינו התאמות והכליותר מתקדם, אבל אתה לא משנה את כל התנ”ךבגלל שיש לך רב חדש עכשיו.”והכי חשוב, אתה חייב לדאוג למטופל שלך כמושהיית רוצה שידאגו לך. לא ייתכן שיהיו לך -23 חדרי ניתוח שפועלים במקביל, כמו במפעליםהאלה שבהם המנתח עובר מחדר לחדר, מופיעל־ 15 דקות התהילה שלו, ובינתיים כל המתמחיםמתאמנים. זה לא יכול לעבוד ככה”.אז מה עושים?

“אתה רוצה להתאמן, לך למעבדת החזירים. לאלחדר הניתוחים”.

ד”ר סמאדי הוא חסיד גדול של ניתוחי פרוסטטהככלל. “ניתוח באמצעות הרובוט אורך שעה וחצי,גורם לאיבוד דם ממוצע של 100-50 סי־סי, וכרוךבלילה אחד בבית החולים, בלי כאב. מה היתרונותשל ניתוח? כשאתה מוציא את הפרוסטטה’ אתהיודע כמה סרטן יש לך, ואיזה סוג סרטן יש לך. אםאתה בסיכון נמוך, בינוני או גבוה. שישה שבועותשלך (פרוטאין שרמה PSA־ בלבד לאחר הניתוח, הגבוהה ממנו בגוף יכולה להעיד על קיומו של סרטןהערמונית) אמור לרדת לאפס ואמור להישאר אפסלשארית חייך. אני אוהב את זה. אם, חס וחלילה,הסרטן חזר, המטופל יכול לקבל טיפול בהקרנות.בניתוח אני שומר את כל האופציות שלי פתוחות.

זאת המנטליות היהודית, להשאיר את כל האופ־ציות פתוחות. אם אני יכול לרפא מישהו מסרטןעם איכות חיים גבוהה, חיי מין טובים ושליטהבשתן, זאת האופציה הטובה ביותר”.

כשאתה אומר חיי מין טובים, אתה מתכווןלטובים כמו לפני הניתוח?”דרגת החזרה משתנה. מטופלים בשנותערמוניתהרובוטריקד”ר דיוויד סמאדי ( 43 ), יהודי ממוצא איראני שחי בארה”ב, הוא אחד המנתחים המובילים והעסוקים בעולםבניתוחי ערמונית באמצעות רובוט † למרות שהוא חסיד של השיטה הרובוטית, טוען סמאדי: הרופא יותר חשובמהטכנולוגיה. תעשו תחקיר לפני שאתם בוחרים רופא † השבוע הוא מגיע לישראל כדי להעשיר את הידע שלהרופאים בתחום. “המצב אצלכם פרימיטיבי”, הוא מודיע | עדי גולד, ניו־יורקמחקר חדש מגלה שאצל חלק מהנשים נ יתן

“הקהילה האורולוגית והטכנולוגית בישראל מאודאיכותית, אבל יש לכם רק שני רובוטים, ובתחוםהרובוטי אתם בשלבים ראשונים בלבד של עקומתהלמידה. אתה לא יכול להצהיר שאתה מנתחברובוט אם לא ביצעת לפחות 500 ניתוחים”

ה־ 50-40 לחייהם חוזרים לתפקוד רגיל מאוד מהר.למטופלים בשנות ה־ 60 זה יכול לקחת שבועותוחודשים. אם הם צריכים עזרה, יש תרופות כמוויאגרה וסיאליס, יש משאבות, יש זריקות. כשמי־שהו מאובחן כבעל סרטן הערמונית, כדאי שהואיירגע לפני הכל. הטכנולוגיה והמדע שיש לנו עכ־שיו שונים משמעותית ממה שהיה לנו אפילו לפניעשור. עשינו שינוי ענק בתחום. החדשות הטו־בות הן שיש איכות חיים אחרי סרטן הערמונית.אתה יכול להירפא, להשאיר את זה מאחוריך, וגםלנוע קדימה. יש לנו מטופלים בשנות ה־ 40 וה־ 50לחייהם. אתה כבר לא אומר למטופל, ‘הבראת מה־סרטן, אבל יודע מה? מעכשיו אתה צריך להסתובבעם חיתול’. זה לא עובד יותר, ככה זה היה פעם”.

אם מייקל ג’ורדן של הניתוח הרובוטי היהמתמודד מול אלוף הניתוחים הפתוחים?”מייקל ג’ורדן של הרובוטים נגד כרים עבדול־ג’באר של הניתוחים הפתוחים מנתחים, במקביל,בשני חדרים שונים? ג’ורדן יסיים את הניתוחשעתיים לפני כרים. איבוד הדם במקרה שלו יהיהקטן יותר באופן משמעותי, יהיו למנותח שלו פחותכאבים, והוא יתאושש הרבה יותר מהר. הביטחוןהעצמי והסקס יהיו פחות או יותר באותה רמה. אבלאם יש לך מנתח פתוח מצוין ורופא בינוני שמנתחבאמצעות רובוט — לך על ניתוח פתוח”.

מה הסיכוי שאתה תעשה שוב ניתוח פתוח?”יש תמונה שלי בחדר הניתוח עם כפפות מכו־סות בדם, וזה תיעוד של רגע שבו אמרתי, ‘אנילא אעשה את זה שוב’. אתה עובד במערה חשוכה,מלאה בדם. תאמין לי שאני יודע לבצע ניתוח בבטןפתוחה, אבל אם אני נוהג בלמבורגיני, למה שאחזורלטויוטה קטנה? זה לא הגיוני. זה גם בא מהחוליםשלי, ומאיך שהם חוזרים אליי. יש לי מנותח שהגיעאליי אחרי שבועיים עם יכולת מינית מלאה. זהלעולם לא יקרה עם ניתוח פתוח. אני מנתח 50-40מקרים בחודש, 500 בשנה. אף אחד לא חוזר לחדרהניתוח. אין סיבוכים. אני חושב שניתנה לי מתנה,שאני משתמש בה יום־יום, ואני מאוד גאה במהשאני עושה. אני תמיד אומר לפציינטים: יש לבחוראת המנתח, לא את הטכנולוגיה. אתה לא רק לוחץעל הכפתור וזה עובד בעצמו, הרובוט לא עושה אתהניתוח, והמון אנשים לא יודעים את זה”.

השוואה בין השד לערמוניתאז אתה בעצם אומר שהמנותח צריך לעשותתחקיר על המנתח שלו?”אתה חייב לראיין את המנתח שלך. כשאתהרוצה לקנות בית, אתה מקדיש לזה הרבה זמן. אתהמסתכל על הרבה בתים, מדבר עם בת הזוג שלך,בודק אופציות. כשאתה מחפש אישה, אתה יכולגם לחפש שנים. דווקא כשאתה שם את החיים שלךבידיים של מישהו אחר, לא תבדוק מי האיש הזה?”אתה מוצא הקבלה בין סרטן השד לסרטן הע־רמונית?”המספרים די דומים. 37 אלף גברים מתים בא־רצות־הברית מדי שנה מסרטן הערמונית. 40 אלףמתות מסרטן השד. אבל לאישה יש את האפשרותלחוש, האיבר הוא חיצוני, יש גוש. לאונקולוג ישרק את הצורך באישור המעבדה לממצאים. הער־מונית שונה, היא איבר ששקוע עמוק באגן, כשה־סרטן נמצא בה אין שום שינוי בתחושה, אין כאב.קשה לעלות על הסרטן”.

למה סרטן הערמונית לא מקבל את החשיפההתקשורתית שסרטן השד מקבל?”כי גברים לא מפנים מספיק תשומת לב לבריאותשלהם כמו נשים. אנחנו לא הולכים לרופאים, לאבודקים את עצמנו על בסיס קבוע. מעבר לכך, איזהגבר רוצה לקום ולדבר על הבעיות בפרוסטטהשלו? באופן כללי, נשים שונות במהותן מגברים. הןיותר יורדות לפרטים, יותר חוקרות, קוראות יותר.

כשגבר מגיע אליי בגפו, הייעוץ אורך 30-20 דקותמקסימום. כשהם באים עם האישה, היא שואלת אתכל השאלות והייעוץ אורך שעה וחצי”.

ד”ר סמאדי הוא מומחה המחלות הגבריות שלערוץ ‘פוקס’, אבל החלום שלו הוא לא להיות עודד”ר אוז, שמנחה תוכנית טלוויזיה משלו. “יותרמעניין אותי לקדם את התחום שלי. כשאני מבצעאת הניתוח באמצעות הרובוט, אני נמצא משהוכמו שלושה מטרים מהמנותח. תזוזות הידיים שלימתורגמות באמצעות הכבלים לפעולות הרובוט.

לפני 10 שנים, כשהתחלנו לנתח באופן הזה, אנ־שים חשבו שזה מטורף. מנתחים תהו איך אפשרלסמוך על מישהו שנמצא במרחק כזה מהמנותח.אבל הרפואה מתקדמת בקצב גבוה ביותר. מה הדברהבא? החלום שלי הוא להסיר מהרובוט את הכב־לים, ולנתח בשלט רחוק מבית חולים אחד לאחר.מעיר לעיר. ואתה יודע מה? אל תהיה מופתע אםתוך שנתיים תוכל לצפות בניתוח כזה בשידור חימניו־יורק לתל־אביב”. †

בהכנת הכתבה השתתפה אילנית חבוט

“יש תמונה שלי בחדר הניתוח עם כפפות מכוסותבדם, וזה תיעוד של רגע שבו אמרתי, ‘אני לא אעשהניתוח פתוח שוב’. אתה עובד במערה חשוכה, מלאה בדם.תאמין לי שאני יודע לבצע ניתוח בבטן פתוחה, אבלאם אני נוהג בלמבורגיני, למה שאחזור לטויוטה?”